אפתח בסיפור קצר דרכו אעביר לתחושותיי מהי הקשבה :
הילד שלי מגיע מבית הספר ולשאלתי איך היה, אומר לי "הכל בסדר", אני אינני מסתפק במילה הבודדה ושואל מה היה בסדר? איפה היה בסדר? לאט לאט, דרך כמה שאלות אני מגלה שהוא לא הגיע בזמן לשיעור אחד ובשיעור השני המורה העירה לו על התנהגות.
ובין המילים, אני קולט קושי שעולה בגלל הפסקה קצרה ושואל אותו איך ניתן לפתור את העניין.
בדוגמה הקטנה הזו, אני רוצה להביא אליכם, ההורים את התובנה שלפעמים צריך לעצור לרגע את שגרת החיים ואת המירוץ ופשוט לשאול שאלה אחת קטנה שתציף למעלה את הקושי או ההצלחה אצל ילדינו. למרות שלרוב הם לא יגידו לנו, יש בהם את הציפייה שנשאל אותם, שנתעניין ובתוך תוכם, כשהם שחוזרים מבית הספר או הצבא הם מחכים לשאלה שלנו, להרגשה שהם מקבלים מאתנו תשומת לב, שאכפת לנו מהם באמת ושאנחנו מסוגלים באמת להקשיב להם ולהבין אותם.
המפתח להצלחה ולהבנה נמצא בשאלת שאלות ובהקשבה לתשובות שעולות, התשובה הראשונה שאנחנו מקבלים לא תמיד מצביעה על מה שבאמת מסתתר בפנים. לעיתים הילדים שלנו מספרים לנו סיפור שלם עד שמגיעים למה שבאמת מפריע להם, למה שעובר עליהם או למקום שאליו הם רוצים להגיע. לכן אם נשאל אותם שאלות שמכוונות למה שאנחנו רוצים לדעת, ואם באמת נקשיב למה שהם מספרים, בלי הסחות דעת, תוך שימוש בלב עיניים ואוזניים, תוכל להגיע לנקודות האמתיות שמסתתרות בפנים ורק מחכות להיאמר.
שאלת שאלות זו אומנות וכשהיא באה יחד עם אומנות ההקשבה, הופכת ההורות להורות אחרת. שתי היכולות יחד מעצימות ומפתחות אותנו כאנשים ונותנות לנו יתרון בגידול ילדנו. ילד שגדל בבית שבו התקשורת מבוססת על אומנויות אלו, הופך להיות אדם קשוב ומקשיב בעצמו, ויחד עם זה גם אדם פתוח, משתף, חולק את שעל ליבו.
תהליך שאלת שאלות הוא מעין הצהרה "אכפת לי ממך" או הצהרה אחרת "אתה יקר לי". כשאני שואל את הילד שלי מה שלומך ואיך עבר עלייך היום, אני מצפה לתשובה עמוקה יותר מ"בסדר" מאחורי ה"בסדר" הזה, יכול להסתתר עולם שלם של קושי תסכול או חוסר שביעות רצון מהיום יום של הילד. עולמות שלמים מסתתרים מאחורי מילה אחת פשוטה ורק מחכים שתבואו ותפתחו את הדלת של המקום הסגור הזה.
השורה התחתונה של מאמר זה היא ההבנה שכהורים חשוב שתשאלו, תקשיבו לילדים שלכם, תלמדו אותם להשתמש במסננות ובפילטרים הנכונים שיכוונו אותם לדבר ולהיפתח, ולראות את העולם בפרספקטיבה מאוזנת, ויאפשרו לכם לבצע את תפקידכם כמבוגרים.
גם אם הם יכנו אתכם "חפרנים" אל תפסיקו לשאול כי הילדים שלנו זקוקים ומצפים לזה, הם מחכים לזה והם יודעים שהורה ששואל הוא הורה מתעניין, הורה שואל הוא הורה דואג והרי בלי דאגה אין אהבה אך זה כבר למאמר אחר.